<h1>ראב"ן סימן שי"ז</h1>
<h2>דף ל:</h2>
שאלני ר' קלונימוס בר' עובדיא כשבא מצרפת. והא דתניא פעם אחת נשתהו לבוא וקילקלו הלויים בשיר, והרי הכהנים נמי קילקלו שלא הקריבו קרבן ראש חודש וראש השנה. והשבתי הלויים קילקלו ולא הכהנים שהלויים עשו שלא כדין, כדאמר מה קילקלו הכא תרגימו שלא אמרו שירה כל עיקר שבאו העדים אחר שחיטת התמיד של בין הערביים שאמרו שהיום קודש והיה להם לומר השיר של קדש ולא אמרוהו מפני שלא הקריבו הקרבנות של ראש השנה וגם שיר של חול לא אמרו שהרי העידו העדים שהוא קודש, ור' זירא אמר זהו הקילקול שאמרו שירה של חול לאחר שאמרו העדים שהוא קודש והיה להם לומר שיר של קדש, כמו שהתקינו לבסוף כדתנן שאם באו העדים מן המנחה ולמעלה אחר שחיטת התמיד שיהו נוהגין אותו היום קודש כלומר לומר שיר של קדש, כי המוספין לא יקרבו אחר התמיד כדאמרינן [פסחים נ"ח:] עליה השלם כל הקרבנות על תמיד של שחר ואין שום (תמיד) [קרבן] נשחט אחר תמיד הערביים ולמחר קודש להקריב קרבנות המוספין, אבל כהנים לא קילקלו שכל זמן שלא באו העדים לא היה להם המוספין וכשבאו אחר התמיד לא היה זמן הקרבה.
